מן התקשורת

השינוי לחיים הבריאים

בשנים האחרונות התמכרה גרנט באופן מוחלט לאורח חיים בריא: מזון דל שומן, מיצים טבעיים, פעילות גופנית מסוגים שונים ועוד.

את שיאה של המודעות הזאת למתרחש אצלה בגוף מצאה גרנט במצפה אלומות.

את המרכז לבריאות ולהתחדשות שבקיבוץ הגלילי היא פקדה כבר פעמיים, ואת החוויה המיוחדת תיעדה עתה בסרט “באמצע החיים”.
“השהות האולטימטיבית שם היא שבעה לילות, אבל אני הייתי פעם אחת למשך סוף שבוע, ופעם נוספת למשך שבועיים.

החלום שלי הוא להיות שם חודש ימים שלם”, מספרת גרנט בראיון ל-ynet.
על סדר היום במקום היא מספרת בהתלהבות:

“קמים בשש או בשש וחצי, תלוי מתי זורחת השמש, ופותחים את היום בהליכת בוקר בטבע”.

המשך היום כולל תרגול צ’י קונג – אומנות לחימה סינית, ארוחות טבעוניות, סדנות הכנת מזון חי (Raw Food), סדנאות יוגה וטיפולים אישיים.

“הרבה שקט, חופש, דיאלוג עם הנפש ותשומת לב לעצמך”, היא מתארת.

מי שלא מכיר אותך יופתע מאורח החיים החדש שלך.

“אולי טועים בי, אבל אני חיה אותם כמעט במאת האחוזים כבר כמה שנים.

אני הייתי ילדת פנימיות, לא ילדה תל-אביבית. לא גדלתי לחיות את המירוץ הזה. ובנוסף, אני אדם חוקר”.

איך המשפחה קיבלה את תחום המחקר שלך? אברהם גם בעניין?
“המשפחה קיבלה את זה יפה מאוד וזורמת איתי לחלוטין בעניין.

הילדים שלי למשל לא שותים את משקאות הדיאט למיניהם, ובעקבות מה שאני עוברת אברהם גם הפסיק לשתות קפה”.

איך מתחברת הבריאות הפיזית לשקט הנפשי?
“זה חיבור מכוון של גוף ונפש שיוצר מודעות.

הדברים האלה לא באים בנפרד.

המדיטציות ותרגילי הנשימה שעושים שם למשל זו דוגמה לכך שהגוף והנפש מתייחסים זה לזה”.

גרנט: “צריך טראומה כדי להשתנות”

אם טבעונות, צ’י קונג ומזון חי לא מדברים אליכם, אתם בוודאי לא לבד.

גרנט מספרת שכדי להתחבר לאורח החיים כזה, למרבה הצער, אנו זקוקים ללא פחות מאשר טראומה.

“זה הדבר הכי עצוב בחברה שלנו. אנחנו צריכים טריגר דרמטי כדי לעשות שינוי בחיים.

אנשים צריכים פרידה קשה, גירושים או מחלה כדי להשתנות. וזה חבל, כי רק מהמודעות לנושא אפשר לצמוח.

“קח למשל אדם עשיר מאוד, שעומד בראש תאגיד גדול, אבל קם בבוקר עם סיגריה ולאורך היום שותה איזה עשר כוסות קפה.

בערב הוא גמור. או אישה שחיה לכאורה חיי נוחות, אבל חיה אותם עם ציפרלקס וקלונקס, כי גם בלילה היא לא נרדמת.

אז היא חושבת שהחיים שלה נפלאים, אבל הם כך רק בזכות הכדורים.

אני מקווה שיום אחד האנשים האלה יעשו שינוי בדרך החיים שלהם, ובינתיים מקווה שהם מסתכלים במראה ואומרים לעצמם ‘אני בן אדם מטומטם'”.

מה היה הטריגר הדרמטי בחיים שלך?

“עם השנים הפכתי לאשה חולה. היו לי בעיות כולסטרול, בעיות בבטן, עייפות כרונית, הוציאו לי את כיס המרה וחליתי בסרטן מסוג מלנומה.

בסופו של דבר אמרתי שחייבת להיות דרך אחרת, ולזכותי ייאמר גם ששמרתי על אופטימיות. מי שהציל לי את החיים היה אוסטאופט בשם ברונו, שבזכותו הבנתי שבסך הכל משהו לא זורם בגוף שלי נכון.

היום אני נמנעת מצריכת כדורים מכל סוג שהוא, וחיה במודעות גבוהה מאוד לגוף שלי”.

קודם כל – ניקוי רעלים

אך מי שהכירה לגרנט את התפיסה הבריאותית החדשה היתה למעשה טלי יעקובסון ז”ל, בתה של סוכנת השחקנים זהר יעקובסון, שנפטרה בגיל 26 ממחלה.

“לילדה הזו, שהייתה בסך הכל בת 26 במותה, הייתה מודעות חברתית-קהילתית ובריאותית נדירה, אולי של בת 80.

היא חשפה אותי למשנתה בעניין ושינתה לי את המודעות. עד היום יש לי בחדר השינה תמונה שלה והיא מלווה אותי בדרכי”.

איך אדם שחי חיים לחוצים ולא בריאים, כמו שתיארת קודם, יכול יום אחד לקום ולהחליט שהוא עושה שינוי?
“קודם כל לא לפחד, ושנית להתחבר לאנשים הנכונים. מה שמובלט בראש ובראשונה הוא ניקוי הרעלים מהגוף, הקשבה לגוף ולמה שהוא רוצה, זה האל”ף-בי”ת.

אחר כך מגיעים החשיבה החיובית והספורט. אבל הדבר הראשון הוא להגיד די, אני עובד הרבה, לא פשוט לי, הכלכלה בעייתית, הפרנסה קשה, ולא הכל זה בשביל הכסף”.

דווקא נדמה לי שהטיפולים האלה עולים לא מעט כסף.
“זה לא נכון. העלויות של השהות בחוות הבריאות למשל בסופו של דבר לא גבוהות יותר מעוד חופשה באילת.

זה צריך לבוא על חשבון חופשות אחרות, נכון, רק שזו חופשה שממנה אתה גם חוזר עם ערך מוסף”.

ל”חופשה” האחרונה שלך שם הכנסת מצלמות, אולי הדבר הכי רחוק משקט נפשי שיכול להיות.
“עבור מישהי כמוני זה היה טבעי. סביבת המצלמות לא הרתיעה אותי ולא גרמה לי לשינוי בהתנהגות שם.

זה ממש לא עשה לי שום דבר. אני משתמשת בגוף ובסיפור שלי ומעבירה אותו לאחרים באמצעות המצלמות.

זה צינור להעברת מידע שדווקא העמיק את הנכונות שלי לעשות את זה”.